אלרגיה לארס דבורים

מבוא

אלרגיה היא תגובה של מערכת החיסון של הגוף לחומרים זרים (מה שנקרא אלרגנים) שלמעשה אין להם תכונות זיהומיות.
האורגניזם מגיב לאלרגנים אלה על ידי גירוי התפתחות תהליכים דלקתיים ויצירת נוגדנים. מרבית התגובות האלרגיות מתבטאות בפריחות בעור ו / או בריריות. ארס דבורים (אפיטוקסין) הוא אחד החומרים האופייניים הגורמים לתגובות אלרגיות. זה מורכב מתערובת של הפרשות שונות שהוכנסו לעור על ידי עוקץ הדבורה (מוזרק) הפכו. עבור הסובלים מאלרגיה, עקיצת דבורה היא מצב מסכן חיים שיש לטפל בו במהירות.

קרא גם על זה תגובה אלרגית

תסמינים

אצל בני אדם, ארס הדבורה גורם לעיתים קרובות לדלקות קטנות באזור אתר הניקוב. דלקת זו מלווה בדרך כלל בנפיחות מקומית, כאב ואודם.

אצל הסובלים שאינם סובלים מאלרגיה, עקיצת דבורה יחידה אינה מהווה סכנה כלשהי, עבור אנשים כאלה ריבוי של עקיצות עלול לגרום לבעיות. עבור אנשים שאינם סובלים מאלרגיה, הדבר המסוכן היחיד הוא עקיצות דבורים באזור הצוואר והגרון, מכיוון שהנפיחויות המקומיות עלולות לצמצם את דרכי הנשימה בצורה קשה ולהגביל את הנשימה. בנוסף, זה יכול להוביל לפגיעה בדרכי הנשימה, בעיניים ובדרכי העיכול. אלרגנים רבים בדרך כלל מעוררים חום, עייפות והפרעות שינה קשות.

אצל אנשים הסובלים מאלרגיה לארס הדבורה, לעומת זאת, עקיצת חרקים יחידה הרחק מאזור הגרון והגרון יכולה להיות מצב מסכן חיים. במיוחד קוצר הנשימה בולט כאן מאוד.

קרא גם את הנושאים שלנו:

• הלם אנפילקטי
• ערכת חירום לאלרגיה

גורם לאלרגיה לארס ארס

ברגע שהחומרים (האלרגנים) הכלולים בארס הדבורה נכנסים לזרם הדם, יכולה להיגרם תגובה אלרגית.

כל ארס חרקים מורכב משילוב שונה של חומרים, ארס הדבורים מכיל בין היתר:

• פוספוליפאז A
• מלין ו
• היאלורונידאז.

חומרים אלה ממלאים תפקיד מפתח בהפעלת אלרגיה.

ברגע שהאורגניזם בא במגע עם חומרים אלה דרך זרם הדם, הוא מתחיל לייצר חומרים הגנתיים מסוימים (מה שנקרא נוגדנים). במהלך הנגיסה הראשונה מיוצרים מספר גדול של נוגדנים משיעור ה- IgE (אימונוגלובולין E) ומשתחררים לזרם הדם.

הנוגדנים הללו נקשרים לאחר מכן לצמיתות לתאי מאסט שנקראים, שבתורם נספרים בין תאי הדם הלבנים (לויקוציטים).

עם כל עקיצה נוספת שמובילה לחשיפה של האורגניזם לארס הדבורה, הנוגדנים שכבר נוצרו מזהים את האלרגנים ויוצרים איתם קשר יציב (היווצרות מורכבת).

זה האות לכל האורגניזם לייצר חומר מסוים, היסטמין, ולשחרורו לזרם הדם.

היסטמין, בתורו, ממלא תפקיד מכריע בהתפתחות הסימפטומים האופייניים לתגובה אלרגית: הוא גורם לגירוד קשה, כאבים והתכווצות של תאי שריר חלק.
התכווצות זו, למשל, מצמצמת משמעותית את דרכי הנשימה, מה שעלול להוביל לקוצר נשימה, ובמקרה הגרוע ביותר, למוות מחנק.

תֶרַפּיָה

הטיפול באלרגיה לארס הדבורה מחולק למספר חלקים.

מצד אחד, הטיפול הסימפטומטי גרידא הוא בעל חשיבות עליונה, ומצד שני אמצעי מניעה מסוימים (אמצעי מניעה) יש ליטול כדי למנוע התרחשות של תגובה אלרגית כזו מארס הדבורים.

כדי להימנע מתופעות של אלרגיה לארס דבורים (גירוד, פריחה, נפיחות בדרכי הנשימה) משתמשים בכביכול נגד אלרגיות. ניתן לתת קבוצת תרופות זו בצורות שונות. ישנם משחות וקרמים שונים, טיפות, טבליות ותרסיסים לאף, העוזרים להפחית את ההשפעות של חשיפה לאלרגן.

ככל הנראה הנקודה החשובה ביותר בטיפול יעיל היא מניעת התקף אלרגי (מְנִיעָה).

לפיכך יש לנקוט באמצעים אשר נמנעים מהתפתחות אלרגיה כבר מלכתחילה או אשר אמורים למנוע מהגוף להגיב חזק מדי לאלרגן. אמצעי המניעה מחולקים למניעה ראשונית ומשנית.

עוד על כך:

• טיפול באלרגיה
• תרופות אלה עוזרות אם יש לך אלרגיה

טיפול מונע ראשוני נגד ארס דבורים

המונח "טיפול מונע ראשוני" פירושו אמצעים המבטיחים כי האורגניזם לא יפתח אפילו אלרגיה לחומר זר.

הימנעות ממגע עם אלרגן היא כיום האמצעי הטוב והיעיל ביותר למניעת טיפול מונע ראשוני, אולם מכיוון שהימנעות מוחלטת ממגע עם חומרים אלרגניים כמעט ואינה אפשרית, יש להסתפק בהימנעות ממצבים מסוימים וחומרים זרים.
בנוסף, מחקרים שונים הראו שלילדים שהונקו לפחות בארבעת החודשים הראשונים לחייהם יש רגישות נמוכה משמעותית להתפתחות אלרגיה.

אתה עשוי להתעניין גם בנושא זה: אבחון לאלרגיה

טיפול מונע משני נגד ארס דבורים

"מניעה משנית" כוללת את כל האמצעים המשמשים למניעת התרחשות של תסמיני אלרגיה אופייניים או להפחתה משמעותית של סימני תגובה אלרגית.

הימנעות ממגע אלרגנים (הימנעות מאלרגנים) חשובה גם כאן. זה חשוב במיוחד מכיוון שמגע רב עם חומר זר הגורם לאלרגיה מעלה את ריכוז הנוגדנים ממעמד IgE והתגובה החיסונית היא אלימה יותר בכל מגע אחר.

קרא גם: אלרגיה עוברת

אימונותרפיה ספציפית (רגישות יתר)

במה שנקרא רגישות (תעשה את זה פחות רגיש) כנגד ארס הדבורים, המטופל חשוף למינונים גבוהים שונים של החומר הזר הגורם לאלרגיה (כאן ארס הדבורים) לאורך זמן רב יותר. במקרים רבים, הרופא המטפל אינו משתמש באלרגן ארס הדבורה בפועל, אלא בחומר זר הדומה לאלרגן, אלא שונה (אלרגואידי).

ניתן להזריק אלרואיד ישירות מתחת לעור או למרוח על הממברנה הרירית בצורה של טיפות. בטווח הארוך, הרגישות לארס הדבורה מונעת ממערכת החיסון להגיב יותר מדי לאלרגן בפועל.

מידע נוסף זמין מ-: רגישות-יתר